פסק-דין בתיק ב"ל 22099-03-13

1.         זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 3/2/13 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה למערערת נכות יציבה בשיעור 59% ("ההחלטה").

2.         ביום 3/2/13 התכנסה הוועדה, בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לרפואת אף אוזן גרון ומומחה לפסיכיאטריה, עיינה בחומר הרפואי והקשיבה לתלונות המערערת ולדברי באת כוחה שהתלוותה אליה. הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית ופירטה את ממצאיה בפרוטוקול. הוועדה קבעה למערערת נכות יציבה בשיעור 59%.

3.         אקדים ואומר, כי לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

אפנה לדון בטענות המערערת כסדרן:

א. בתחום הנוירולוגי

4.         לטענת המערערת, הוועדה לא התייחסה לבדיקת EMG מיום 28/1/12 שהונחה בפניה, כמו גם למכתבו של הנוירולוג ד"ר ירניצקי, אשר תיאר את המערערת כסובלת מכאב שורף וכאבים בגב התחתון עם הקרנה לרגל שמאל. נטען עוד כי המערערת לא נבדקה על ידי נוירולוג.

5.         לטענת המשיב, בפני הוועדה לא עמדה חוות דעת נוירולוגית, כי אם סיכום ביקור נוירולוגי ומכתב ד"ר ירניצקי שאינו בבחינת חוות דעת.

6.         אשר לבדיקת ה- EMG - עיון בסעיף ו' לפרוטוקול הוועדה מעלה כי בדיקת EMG עמדה בפני הוועדה. משכך, חזקה על הוועדה שעיינה בממצאי הבדיקה ושקלה אותם, הגם שלא הייתה התייחסות לכך בגוף ההחלטה. בהקשר זה יובהר כי הרישום בפרוטוקול אינו דווקני ואינו מחייב רישום כל הדברים אשר נאמרו ונעשו, אולם מחייב רישום עיקרי הדברים. במקרה שבפנינו, המערערת ממילא לא הצביעה על ממצא מהותי בבדיקת ה- EMG ממנו התעלמה הוועדה. מכאן, שדין הטענה להידחות.

7.         אשר למכתבו של הנוירולוג פרופ' ירניצקי מיום 25/12/12: עיון במסמך הרפואי של פרופ' ירניצקי מלמד כי אינו ממלא אחר הכללים שנקבעו בסעיף 24(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, ולכן לא מדובר בחוות דעת. מדובר במכתב רפואי הניתן במהלך הטיפול השגרתי. על כן, התייחסות הוועדה למסמך זה, יחד עם המסמכים הרפואיים הנוספים בהם עיינה הוועדה, כגון סיכום ביקור ד"ר נטור מיום 5/8/12, סיכום ביקור ד"ר רמי דוד מיום 5/12/12, סיכום ביקור ד"ר גורן מיום 19/9/12, CT עמוד שדרה מותני ו- MRI - עונה על חובת ההנמקה באופן מספק.

8.         לטענת המערערת, מן הראוי היה שתיבדק על ידי נוירולוג לאור המכתב של פרופ' ירניצקי. דין הטענה להידחות. הוועדה בהרכב הכולל מומחה בתחום האורטופדיה מסוגלת להתייחס לפגיעה האורטופדית ולבחון האם כתוצאה ממנה נגרמה אף פגיעה נוירולוגית, הקשורה אליה בקשר סיבתי רפואי, ואשר בגינה יש לקבוע אחוזי נכות. הוועדה רשאית כמובן לשקול אם יש מקום להיעזר ביועץ לוועדה בתחום הנוירולוגי אך היא אינה מחויבת לעשות כן (עב"ל 217/06 יוסף בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22/6/06).

9.         אשר לטענת המערערת שהוועדה התעלמה מהתלונה בדבר כאב שורף: דין הטענה להידחות מכל אחד מהטעמים הבאים, ובהצטברם: ראשית, הוועדה נתנה דעתה לתלונות המערערת ולדברי באת כוחה לפיהם היא סובלת מכאבים חזקים בגב תחתון. שנית, הוועדה קבעה כי "עבור כאב עצבי קורן בירך שמאל (לא ברור אם מהגב או עקב תפס של העצב הפומורלי השטחי החיצוני בגינו מקבלת טיפולים שונים לכאב" הוענקה למערערת נכות מתאימה. מדובר בקביעה רפואית המצויה בתחום סמכותה המקצועית של הוועדה, ואין בית הדין מוסמך להתערב בה. שלישית, כאבים כשלעצמם אינם מצדיקים קביעת דרגת נכות בהתאם לתקנות.

10.       לאור כל האמור, נדחות טענות המערערת בתחום הנוירולוגי.

ב. בתחום הנפשי

11.       המערערת הוסיפה וטענה, כי הוועדה לא נתנה התייחסות ראויה למכתב רפואי של ד"ר אלפארס מיום 29/9/12, ולא התמודדה עם הקביעה לפיה המערערת סובלת ממצב נפשי קשה ואובדן חשק לחיים.

12.       המשיב טען בעניין זה, כי נערכה למערערת בדיקה פסיכיאטרית, הוועדה התייחסה לשני מכתביו של ד"ר אלפארס, וחזרה על קביעתה של ועדה רפואית קודמת לפיה לא אובחנה פוסט טראומה.

13.       מהחלטת הוועדה עולה כי בהרכבה נימנה מומחה לפסיכיאטריה, אשר בדק את המערערת ופירט את ממצאי הבדיקה פרט היטב. בין היתר, התייחסה הוועדה לחוות דעתו של ד"ר אלפארס מיום 11/12/09, אשר אבחן את המערערת כסובלת מהפרעה פוסט טראומטית עם שינויים אישיותיים, ולמכתבו מיום 29/12/12 שם צוין כי המערערת סובלת מדיכאון ומטופלת בתרופות. לדעת הוועדה, המערערת מתמצאת בכל המובנים, אפקט מעט דיספורי, מהלך חשיבה ללא הפרעות בתוכן, השיפוט החברתי תקין. הוועדה התרשמה מדברי המערערת, שאין תלונות אופייניות להפרעה פוסט טראומטית, אלא תלונות הנוגעות לקושי להתמודד עם הבעיות הגופניות וריבוי התרופות. הוועדה מצאה בבדיקה ממצאים שונים מאלה שמצא ד"ר אלפארס, משקבעה שאין מדובר בהפרעה פוסט טראומטית. לדעת הוועדה, נכותה הנפשית של המערערת, בשיעור 10%, תואמת תגובה דיכאונית לתחלואה גופנית. מדובר בקביעה רפואית מובהקת שאין בית הדין מוסמך להתערב בה. משכך, הטענה נדחית.

ג. בתחום הכירורגיה הפלסטית

14.       לטענת המערערת, היה מקום לבדקה על ידי מומחה לכירורגיה פלסטית, על מנת שיעריך את נכותה לגבי הצלקות בבטן ובגב, לאור קביעתו של ד"ר ירניצקי בדבר לכידת עצב בצלקת.

15.       המשיב טען מנגד, כי הצלקת אינה עומדת לדיון מחדש, שכן מדובר בליקוי ישן אשר נדון והוכרע על ידי ועדה רפואית לעררים מיום 12/4/10.